מדור לדור

בכל הקשור למסורות ולמנהגי הדת, הקהילה היהודית ברומניה משקפת תהליך ארוך של הגירה של קבוצות שונות, ואת שינויי הגבולות במאות ה-19- 20 , כאשר כל קבוצה הביאה עמה מנהגים ונוסחים משלה, והקהילות הוגדרו על פי מקום מוצאן. רובם הגדול של יהודי רומניה היו אשכנזים, והחל מן המאה ה-19 היו גם קהילות של חסידים. לצד קהילות אלה פעלו גם קהילות ספרדיות.

במולדובה, אליה הגיעו היהודים בעיקר מגליציה, פולין ואוקראינה היתה קהילה אשכנזית, ואילו בוואלאכיה, היתה קהילה ספרדית של יהודים שהגיעו מבולגריה, סרביה ותורכיה והתיישבו בבבוקרשט, פלויישטי, קראיובה, ובאזור טרנסילבניה של היום.

החסידות ברומניה התחילה בצפון המדינה, בבוקובינה, צפון מולדובה, בסרביה וטרנסילבניה ירדה בהדרגה דרומה עד לפלוישטי ולבוקרשט, ובלטו בה כמה משפחות של אדמו"רים, בהן משפחת פרידמן, הגר, טברסקי, לנדן, דרברמדיגר, הלפרין, פרנקל וטיטלבאום.

בתום מלחמת העולם הראשונה, בעקבות שינויי הגבולות ברומניה, נוספו אליה קהילות יהודיות מהשטחים שסופחו אליה בבסרביה, בוקובינה וטרנסילבניה כולל מארמורש ובנאט. יהדות רומניה הגדולה היתה אפוא פלורליסטית מבחינה דתית, והיתה בה נוכחות של כמעט כל הזרמים הדתיים שבמזרח אירופה: אשכנזים "פולנים" ו"מערביים", חסידים, ניאו אורתודוקסיה וספרדים. קהילות של יהדות "מודרנית" היו בכל הערים הגדולות ברומניה, אך היו הבדלים בין החבלים השונים.

בין אם על פי מנהג יהודי אשכנז או ספרד, בין אם בבית או בבית הכנסת, טקסי הדת של יהודי רומניה נוהלו תמיד בהדר. העושר החזותי המאפיין את עיצוב הפנים של בתי הכנסת, ואת עיטורי תשמישי הקדושה והמצווה המשמשים בבית ובחיי המשפחה, מהווה עדות חיה למגוון הקבוצות האתניות שעיצבו את יהדות רומניה, כמו גם להשפעות ההדדיות שבין התרבות היהודית לזו המקומית.