שנאת היהודים ברומניה

גילויים ראשונים של שנאה כלפי היהודים בנסיכויות הרומניות הופיעו עם גידול במספרם באמצע המאה ה-17. בחוקים הראשונים של הנסיכויות מהשנים 1640- 1652 יש סעיפים העוסקים ביהודים, כמו למשל האיסור החל על הנוצרים להשתתף בתפילות של היהודים, והקביעה שעדותו של יהודי (להוציא רופא) אינה קבילה בבתי המשפט הכלכליים.
נוסעים שביקרו בנסיכויות הרומניות סיפרו על הדעות הקדומות ששלטו בהן ביחס ליהודים: כי הם מקוללים מפני שהרגו את ישו, הם משתמשים בדם של נוצרים לצרכים דתיים, ומרעילים את הבארות. בכל פעם שנפוצה שמועה על מעשים מעין אלה, היתה המשטרה עוצרת יהודים, וההסתה שבאה בעקבותיה, הביאה ברוב המקרים לפרעות ביהודים.
עלילות הדם החלו להופיע בנסיכויות הרומניות במאה ה-18, ואירעו ברך כלל בימי חג הפסחא. הראשונה שבהן היתה ב-1710 בעיירה טירגו ניאמץ, בה נמצא מנזר נוצרי. במהלך הפרעות שבאו בעקבות עלילת הדם, נרצחו חמישה יהודים. עלילות דומות אירעו באותה עיירה, גם בשנים 1803,1816, 1836, 1841 ו-1847, ובערים נוספות: בבוטושאני ב-1783, ברומאן ב-1714 ו-1824, בפלוישטי ב-1815, בבאקאו ב-1824 ובגאלאץ ב-1847.
במקביל לעלילות הדם הופיעו בנסיכויות הרומניות כתבים אנטישמיים. הספרים ראו אור בבתי הדפוס של המנזרים ובעידודם של אנשי דת. הראשון שבהם Intocmirea aurita (סדרת הזהב), תרגום של ספר מן המאה ה-12 שראה אור ביאשי ב- 1771. הספר מלא בהאשמות כלפי היהודים כעם ש"רצח את אלוהים" ועוסק במעשי רצח פולחני.
כתב יד רומני אחר מ-1784 Obiceiuri. Rânduieli jidovesti în toate lunile anului (מנהגים יהודים לכל חודשי השנה) כולל תיאור של האופנים השונים שבהם היהודים משתמשים בדם של נוצרים. ספר נוסף, 'Infruntarea jidovilor asupra legii si obiceiurilor lor' (ההתנגדות ליהודים עם החוקים והמנהגים שלהם) ראה אור ביאשי ב-1803. הספר נכתב על ידי ניאופיט ( נזיר שהעיד על עצמו שהוא רב מומר), ואחד הנושאים המרכזיים בו הוא האשמת היהודים ברצח פולחני. בעקבות הופעת הספר פרצו מהומות נגד היהודים ביאשי ובטירגו ניאמץ.
ספר אנטישמי אחר, בשם Prastia (כף הקלע) ראה אור בפיאטרה ניאמץ ב-1836 ובגאלאץ ב-1858 .הספר נכתב על ידי נזיר בשם קיריאק (Chiriac) על פי ספר רוסי בשם Hristos adevăratul Mesia (ישו המשיח האמיתי) ומתאר בפרוטרוט את האופן שבו היהודים מוציאים דם לילדים נוצרים כדי להשתמש בו למטרות שונות, ובהן הכנת מצות. האמונה שיהודים משתמשים בדם של נוצרים להכנת מצות ממשיכה להתקיים בקרב שכבות עממיות ברומניה עד ימינו אנו.
היו גם קולות שהגנו על היהודים ויצאו נגד הספרים האנטישמיים ועלילות הדם. למשל, שליט מולדובה באלכסנדרו מורוזי צווה ב-1803 להחרים ולהשמיד ואת כל העותקים של הספר 'ההתנגדות ליהודים' . והיו גם בויארים וכמרים שהגנו על היהודים ונתנו להם מחסה בחצרות שלהם ובכנסיות. בזמן עלילות הדם ב-1797 בגאלאץ, וב-1803 ביאשי, המטרופוליט ונימין קוסטכה גינה את התנהגות הפורעים, וצווה לעצור את הנזירים שהסיתו לאלימות.
התגברות ההשפעה הרוסית ברומניה בתחילת המאה ה-19 הביאה להתבססות של מגמות חדשות באנטישמיות. התקנון האורגני, חוקה חדשה שהתקבלה בהשפעת הרוסים, וקיבלה תוקף ב-1831 בוולאכיה וב-1832 במולדובה, הפכה את היהודים מילדי הארץ ל"זרים," ללא זכויות פוליטיות ואזרחיות. חוקים אלה גם סייעו להפיץ את התפיסה שיהודים הם טפילים המזיקים להתפתחות הכלכלית של הארץ.
במקביל לאנטישמיות החוקית החדשה, המשיכו עלילות הדם להתקיים בארצות הרומניות. במחצית השנייה של המאה ה-19. אירעו עלילות דם בערים , יאשי, באקאו, גאלאץ ורומאן. בגאלאלץ, בחג הפסחא של 1859 היו פרעות בהן יהודים נהרגו ונפצעו, בתי כנסת, בתים וחנויות נבזזו ונהרסו. אירוע דומה התרחש בעיר בשבת ה-21 בספטמבר 1868. בעל חנות יהודי ביקש מנער רומני לגזור עבורו כמה מטפחות בשבת. הנער נפצע מהשימוש במספרים, ומייד נפוצה השמועה שהיהודי רצה לקחת מדמו. המון התחיל להתפרע, ארבע בתי כנסת נבזזו ונהרסו, בתי היהודים נבזזו ותשעים יהודים נפצעו.
עלילת הדם המשיכו להתקיים בארצות הרומניות גם במאה ה-20, והידועה שבהן התחוללה בקישינב, בירת בסרביה, אז חלק מהאימפריה הרוסית. הפרעות שפרצו בעקבות עלילת דם שלפיה יהודים הואשמו ברצח נער נוצרי למטרות דתיות, נמשכו יומיים, ובמהלכם 49 יהודים נרצחו, מאות נפצעו ואלפי בתים וחנויות נשדדו ונהרסו.
הפוגרום זעזע את היהודים ובעקבותיו כתב חיים נחמן ביאליק את הפואמה "בעיר ההריגה" ואת השיר "על השחיטה." הפוגרום סימן נקודת מפנה בחיי היהודים, ובעקבותיו גדלה ההגירה לארצות הברית ולישראל. פוגרום זה גם שכנע את הרצל להציע בקונגרס הציוני השישי את תוכנית אוגנדה כפתרון למצוקת היהודים.
עלילות דם המשיכו לצוץ ברומניה גם במחצית השניה של המאה ה-20 , בתקופת השלטון הקומוניסטי. למשל, ב-1946 נפוצו ביאשי שמועות על "יהודים שחוטפים ילדים נוצרים." עלילות דם דומות צצו עת לעת גם במקומות אחרים, אם כי הן רוסנו במהירות.
ב-1965 נפוצה בדרום טרנסילבניה עלילת דם. ברשנוב (( Rasnov התגלו כביכול "שתי חביות דם," ועל פי השמועה, באזור מסתובבת מכונית מסוג ורטבורג ובה "כמה יהודים שהורגים ילדים." השמועות התפשטו לברשוב השכנה, שם נמנעו הורים מלשלח את ילדיהם לבתי הספר. ברכבות באזור התנכלו ליהודים, ומשטרת ברשוב זימנה אדם בשם בוטוזה (Butuza) , שהתגורר בשכירות בחצר בית הכנסת, ודרשה ממנו "לפקוח עין ולדווח על הכל." השמועות המשיכו להתגלגל , ובין השאר סופר על שלושים ילדים נוצרים שנרצחו ודמם "נלקח." שוחט נעצר על ידי המשטרה, נחקר ושוחרר. שמועות דומות נפוצו מעת לעת גם בבוקרשט, בדרך כלל בערב פסח.