עיסוקים מסורתיים

עד אמצע המאה ה-19 עסקו היהודים ברומניה בעיקר בתחומי המסחר, החכרת קרקעות, הלוואות בריבית ומלאכות. במקביל, מגבלות שונות שהטילו השלטונות הרומנים על היהודים, שהלכו והחמירו לקראת סוף המאה ה-19, מנעו מהם לעסוק בענפים כמו חקלאות, שירותים ציבוריים, שירותי ביטחון ועוד, ובכך חיזקו את אחיזתם בתחומי העיסוק המסורתיים.

מבין המקצועות המסורתיים, החייטות תפסה את המקום הראשון. בסוף המאה ה-19 היו ברומניה 9,215 חייטים יהודים, שהיוו כ-40% מכלל החייטים במדינה, והיו הקבוצה הגדולה ביותר מכלל בעלי המלאכה היהודים. הסנדלרים היו הקבוצה השנייה בגודלה בקרב בעלי המלאכה היהודים, ואף שהיוו רק כ-15% מכלל הסנדלרים ברומניה, בערים גדולות כמו יאשי - הם היו רוב.

רוב בעלי המלאכה היהודים עסקו גם במכירת תוצרתם. עם זאת, היו גם עסקים בעלי אופי מסחרי מובהק, כמו חנויות לבגדי נשים וגברים. ברחובות בוקרשט, יאשי וערים נוספות, היה מספר גדול של חנויות כאלה, רובן היו בבעלות יהודים: בערי רומניה היו בסוף המאה ה-19 148 חנויות, שהיוו כ- 57% מכלל החנויות מסוגן. חלקן החזיקו מעמד זמן קצר בלבד, ואחרות שגשגו ובעליהן פתחו סניפים. ב-1904 היו 21.1% מהסוחרים ברומניה יהודים, ובערים כמו יאשי, בוטושני ודורוחוי הם היוו רוב.

מקצוע יהודי מסורתי נוסף היה השענות, ובראשית המאה ה-20 היו ברומניה 462 שענים יהודים, כ-65% מכלל השענים במדינה. חנויות השענים היו בדרך כלל גם חנויות תכשיטים, רבות כמותן היו בבוקרשט ברחוב קרול.

מקום מיוחד תפסו בעלי המלאכה והסוחרים שפרנסתם היתה קשורה בספרים, ובהם מדפיסים, כורכי ספרים ומוכרי ספרים. אחת מחנויות הספרים הראשונות שנפתחו בבוקרשט בשנות הששים של המאה ה-19 היתה "חנות הספרים האוניברסלית והאקדמית" של ארון צוויבל ברחוב זלטארי, ונמכרו בה ספרים שנקנו במערב עבור הספרייה הלאומית בבוקרשט. בתי הדפוס היהודיים ידעו תקופת שגשג במחצית השניה של המאה -19, ובתחילת המאה ה-20 אפשר היה למצוא בתי דפוס יהודיים בכל רחבי רומניה. בית הדפוס הראשון הוקם בקראיובה על ידי יוסיף סמיטקה ב-1846. מקצוע אחר הקשור בדפוס, היה הצילום. עסקי הצילום שגשגו בעיקר ביאשי, שהיתה מרכז לגלויות צבעוניות.

במסחר בסחורות יד-שנייה ובעתיקות היהודים היו למעשה בעלי מונופול. כאשר נפתח ב-1878 שוק פשפשים חדש בכיכר הרסקו (כיום ספנטה וינרי) היו כל מחזיקי הדוכנים בו יהודים. המרכז לממכר עתיקות בבוקרשט היה ברחוב פאטריה, בעיקר בחנויות של מלון פאטריה, וברחוב לאזר המפורסם, במיוחד בבזאר הגדול של ריהוט רומני.

מתן הלוואות בריבית היה עיסוק מסורתי נפוץ בקרב יהודי אירופה, שתרם רבות להתפתחות הכלכלית. עוד ב-1812 היו רשומים ב'בראסלה היהודית' 11 חלפני כספים, ולקראת סוף המאה ה-19 הלך מספרם של נותני ההלוואות וגדל.

בכל הקשור בחקלאות, היהודים ברומניה פעלו בעיקר בעסקי חכירת אחוזות חקלאיות ויערות, ותיווך התוצרת החקלאית. פעילותם של חוכרי האחוזות (ארנדשי) היהודים התאפשרה הודות להתרחבות גידול החיטה ליצוא, וליתרונות שהיו להם על פני האוכלוסיה המקומית בכל הקשור בקשרי מסחר. בתחילת המאה ה-20, מעל 60% מהאדמות ברומניה היו בחכירה, ובארבעה מחוזות במולדובה, מעל 50% מכלל השטח החכור הוחזק בידי יהודים. למשל, החברה של האחים פישר שלטה בכ-60% מהאחוזות בצפון מולדובה, ובהן בוטושני, דורוחוי ויאשי. לעומת זאת, בשאר המחוזות, חלקם של היהודים היה מזערי, נמוך מ-2%. במבנה המשק הכמעט פיאודלי ברומניה, הארנדשי היהודים פעלו כמתווכים בין בעלי האחוזות, "הבויירים", לבין האיכרים ומילאו תפקיד מכריע בביסוס הקשרים בין בעלי האחוזות והאיכרים לשוק העירוני המתפתח.