עיסוקים חדשים בשלהי המאה ה-19 וה-20
תחומי העיסוק של יהודי רומניה השתנו במחצית השנייה של המאה ה-19 בשל המודרניזציה המואצת של החברה הרומנית, שבאה לידי ביטוי בשטחים שונים כמו אורבניזציה וצמיחה של ענפי כלכלה חדשים - תעשייה ומוסדות אשראי.
יהודים פעלו כיזמים בכל ענפי התעשייה ואחדים היו פורצי דרך. לרוב הם פיתחו תעשיה בתחומים בהם עסקו קודם לכן כבעלי מלאכה, כך שהתופעה הבולטת באותה תקופה היא המעבר מבית מלאכה למפעל.
אחד ההיבטים המשמעותיים בתהליך המודרניזציה של רומניה באותה עת הוא המאמץ שהושקע בהקמת תעשייה. היוזמה התעשייתית היהודית השתלבה בתהליך, ובתחילת המאה ה-20 היו ברומניה 625 מפעלי תעשיה, שמתוכם 146 ( כ-23%) בבעלות יהודית.
היהודים בלטו במיוחד בתעשיית הטקסטיל, וזאת בשל מסורת החייטים היהודים. למשל, בתעשיית בד הפוסטב (מעין ברזנט) היו 8 מתוך 14 מפעלים בבעלות יהודים. 57% מכלל העוסקים ביצור כובעים היו יהודים. האחים נאכט פתחו ביאשי מפעל לחולצות, שב-1890 העסיק 150 עובדים.
בתעשיית המתכות פעלו תשע חברות יהודיות מסך של 26 חברות. בקבוצה זאת בלטו בתי חרושת שהיו קשורים לחקלאות, שבתקופה זאת עברה שינויים בשל הרפורמה האגרארית.
רומניה עברה, כאמור, במחצית השניה של המאה ה-19 תהליך מודרניזציה של הערים, בסגנון מערב אירופאי, והיהודים תרמו תרומה חשובה לתנופת הבנייה. בימים בהם הותקנו תאורה ציבורית, הוקמו גנים ציבוריים ונבנו שדרות, העבודות נמסרו לקבלנים פרטיים, שרבים מהם היו יהודים. מעניין לציין כי מספר הגננים היהודים היה גדול במיוחד, ובראשית המאה ה-20 היו 1896 גננים יהודים בבוקרשט, כפול ממספר הגננים הרומנים בעיר. גם ביאשי פעלו גננים יהודים, אם כי במספרים קטנים יותר.
קדחת הבניה באותה תקופה הביאה לפיתוחם המואץ של מפעלים לחומרי בנייה. היהודים פעלו גם בתעשיית המלט החדשה: ארנסט מנואיל הקים בקומארניק ב-1878 בית חרושת לסיד ולמלט, ובבוקרשט הקימו מאוריציו בלנק וג. קנטקוזינו בית חרושת למלט. בתעשיית עיבוד העץ פעלו 54 מפעלים, מהם 21 של יהודים. בענף זה שלטה משפחת יוסטר ממולדובה. יהודים עסקו גם בייצור סיד ובייצור לבנים. את בית החרושת הראשון לייצור לבנים בבקאו הקים ונצטל זינגר.
יהודים רבים בחרו במקצועות כמו נגרות, בניין וריצוף. ב-1864, כאשר הוציא משרד החינוך מכרז לייצור רהיטים לספריה הלאומית בבוקרשט, כל המתמודדים היו יהודים; יוסף וילמן זכה במכרז, והסקיצות שעשה נשמרו עד היום. גם בין הרצפים היוו היהודים אחוז גבוה, ובסוף המאה ה-19 כ-50% מהרצפים היו יהודים.
מוצרי ברזל, בעיקר ריהוט לרשויות העירוניות כמו ספסלים, פנסי תאורה, וקיוסקים היו מצרך מבוקש באותה עת וארבעה מתוך שישה מפעלים בענף זה היו בבעלות יהודית. מפעלים אלה מילאו תפקיד חשוב בשינוי פני העיר הרומנית לכיוון אירופי מודרני. עד היום אפשר לראות בבוקרשט, במיוחד בפארק צ'ישמיג'יו, ספסלים, עמודי תאורה, ועציצים מברזל הנושאים את החותם של מפעל לאון אברמוביץ'.
72 מתוך 328 המפעלים הכימיים היו של יזמים יהודים, ו-26 מתוך 56 המפעלים לייצור סבון היו בבעלות יהודית. בין בתי החרושת החשובים לסבון, שלושה היו בגאלאץ: קאזלמן שהוקם ב-1861, 'אפולו' שהוקם ב-1882, והמפעל של י. מוסנר שוקם ב-1890.
הפקת נפט היתה תחום נוסף שבו פעלו יזמים יהודים. ב-1900 פעלו ברומניה 70 בתי זיקוק, 26 מתוכם היו בבעלות יהודית. יהודים השתתפו בקידוחי נפט שנערכו באזור באקאו. עוד ב-1860 החל שפלר לקדוח באזור הקידוחים בואלאה ארינילור, וכעבור שנתיים הצטרפו האחים י. וא. גרינברג. בשנים 1888-1896 פעלו באזור שבעה אתרי קידוח בבעלות יהודית. גם באזור פרחוב פעלו יזמים יהודים, ובהם מ. פרדינגר ומ. לזרוביץ.
ענף התעשייה המפותח ביותר היה תעשיית המזון שבה פעלו יהודים רבים. היהודים היו שליש מהעוסקים בטחינה. היהודים היו חלוצים בייצור התעשייתי של מים מוגזים. י. ריכטר הקים ב-1893 בבוקרשט 'בית חרושת למשקאות מוגזים וסודה', וה. פרייר הקים בפוקשאני מפעל דומה ב-1894 . תחום חלוצי נוסף היה תעשיית השימורים, שבו מתוך 11 מפעלים, חמישה היו שייכים ליהודים, בהם מקס פישר מגאלאץ ומשה באנד מיאשי.
היהודים השתלבו בתעשיה לא רק כיזמים אלא גם כפועלים, ובסוף המאה ה-19 היוו 17% מכלל הפועלים, וכ-20% מכלל השוליות. במחוזות מסוימים היוו הפועלים היהודים רוב: ביאשי – 63%, בבוטושאני – 58% , ובדורוחי 53%. בתחילת המאה ה-20 מספרם עלה, ובתעשיה הזעירה נוצרה שכבה של פרולטריאט יהודי.
השתלבות היהודים בפיתוח מוסדות האשראי ברומניה, תהליך שתרם רבות להתפתחותה הכלכלית, התבסס על עיסוק מסורתי בקרב היהודים - מתן הלוואות בריבית. בסוף המאה ה-19 הלך מספרם של נותני ההלוואות וגדל, והיו ביניהם בנקאים שהקימו בנקים מצליחים כמו בנק מארמורוש- בלנק, הבנק של מולדובה והבנק המסחרי של קראיובה.
