מסע הנדודים

הפרק עוסק בהגירת היהודים לרומניה וממנה, מימי האימפריה הרומית ועד ימינו. הימצאותן של הנסיכויות הרומניות בצומת חשוב של נתיבי המסחר בין האימפריה העות'מאנית לבין מרכז אירופה מסבירה את נוכחותם של יהודים במרחב הרומני.

עם זאת, עד המאה ה-16 לא היתה התיישבות קבע של יהודים במולדובה ובוולאכיה, אלא רק שהייה זמנית של יהודים שעברו שם במסגרת עיסוקיהם. המקורות מעידים כי בוואלכיה התגוררו יהודים החל מהמחצית השנייה של המאה ה-16. מצב שונה היה בטרנסילבניה, שם יש עדויות על התיישבות יהודית כבר במאה ה-14. רק במאה ה-19 ידעה הקהילה היהודית גידול דמוגרפי ניכר, בשל הגירה מאסיבית מגליציה ומאוקראינה.

במקביל להגירה מן החוץ, ניכרה באותה עת תנועת הגירה הולכת וגוברת של יהודים מהצפון דרומה: מצפון מולדובה, מבוטושאני ליאשי ולגאלאצי, משם המשיכו היהודים להגר לוולאכיה ובעיקר לבוקרשט - בירת רומניה.

בסוף המאה ה-19 בשל חקיקה אנטי יהודית ואפליה קשה החלה הגירה מאסיבית של יהודי רומניה לארצות הברית, למערב אירופה ולארץ ישראל. בשנים 1889- 1914 היגרו כ-70 אלף איש, כתשעים אחוזים מהם לארצות הברית. בתקופת ההעפלה בימי מלחמת העולם השניה ואחריה הגיעו רוב הניצולים - כ-400 אלף מהם - לישראל, ורק מעטים היגרו לארצות אחרות. גלי העליה לארץ ישראל נמשכו על פני כל המאה ה-20 עד שרוב יהודי רומניה עלו לישראל.