תרבות וזהות

הקשר בין השפה והספרות של עם לבין היחיד וזהותו האישית הוא מורכב ואינטימי. פרק זה מציג היבטים שונים בזהותם של יהודי רומניה, כפי שהשתקפו בתחומים אלה.

חיי הרוח והתרבות של יהודי רומניה במאות הראשונות להתיישבות היהודים שם משקפים את אופייה הבלתי יציב של הקהילה. עם זאת, כבר במאה ה-17 היתה ברומניה יצירה דתית בשפה העברית. המחברים באו מפולין ומאוקראינה, משם באו תחילה גם הרבנים והמורים.

יהודי רומניה, ברובם הגדול ממוצא אשכנזי, דברו יידיש. הם הביאו אתם את המורשת החסידית, ואת הספרים הראשונים כתבו בעברית וביידיש. במהלך הזמן קמו ברומניה שני מרכזים ללימודי יהדות, ביאשי ובבוקרשט, וספרים בנושאי הלכה, קבלה, חסידות וחקר ההיסטוריה היהודית ראו אור בהוצאות ספרים ידועות בלמברג, בווינה וביאשי.

באמצע המאה ה-19 החלו להופיע ברומניה חיבורים לא דתיים של סופרי ההשכלה בעברית, ויצאו לאור גם ספרי שירה ביידיש ובעברית. המפגש בין ההשפעות הרוסית, הגליצאית, האוסטרית, ההונגרית והמולדבית הוליד יצירה שהשפעותיה חרגו מהגבולות ההיסטוריים המשתנים של רומניה.

עם המודרניזציה בחברה הרומנית, בשלהי המאה ה-19, נוצרה שכבה של משכילים שרכשה את השפה הרומנית ואת תרבותה, ואינטלקטואלים יהודים החלו להשתלב באליטות של אנשי התרבות והמדע. הסופרים והעיתונאים הראשונים שכתבו ברומנית באו ברובם מבוקובינה ומגליציה. הם השתלבו במהרה ורומנית הפכה להיות שפתם גם כאשר עסקו בנושאים יהודיים גרידא. הראשונים שעשו זאת היו עורכים של עיתונים יהודים, ובהם יוליו באראש והאחים שוורצפלד. רובם היו מעורים בתרבות הגרמנית, ולכן היו הראשונים שתרגמו יצירות של סופרים גרמנים, ובמיוחד את היינה, לרומנית.
היהודים הראשונים שהתפרסמו כסופרים ברומניה היו אינטלקטואלים וחוקרים פורצי דרך בבלשנות ובפולקלור הרומני, ובהם מוזס גסטר, הימן טיקטין ולזר שאינאנו. באותה עת החלו משכילים יהודים לעסוק בחקר תולדות יהודי רומניה ובלימודי היהדות. משוררים וסופרים, שכתבו בשפה הרומנית, תיארו בכתביהם את חיי היהודים וסביבתם.

בסוף המאה ה-19, ראו אור כתביהם של סופרים יהודים שכתבו ברומנית. הראשון שהיה לאישיות חשובה בספרות הרומנית היה רונטי רומן, שהיה הראשון שהפך את הדילמה של הזהות היהודית וההתבוללות לנושא ספרותי.

באותה עת התגבשה ברומניה קבוצה של משוררים ובהם אברם שטוירמן רודיון, אלכסנדרו תומא ואריק פורטונה, שביקשו לבטא הן את סבלם של היהודים העניים, והן את סבלם של המשוררים הנקרעים בין רצונם להצליח כמשוררים לבין רצונם לבטא את מצבם של בני הקהילה היהודית ואת המסורות שלהם. רובם העריצו את היינה וניסו לחקות את סגנון כתיבתו, ובמיוחד את האופן שבו שילב בין פיוט לאירוניה והאופן שבו הזדהה עם עולם התנ"ך ועם הטרגדיה של ההיסטוריה היהודית.

אחרי מלחמת העולם הראשונה הרומנית הפכה להיות השפה של התרבות החילונית של יהודי רומניה בעיתונות, בספרות, בהיסטוריוגרפיה ובלימודי היהדות. בניגוד לתנועות פוליטיות קיצוניות, חוגי המשכילים ברומניה גילו פתיחות כלפי היהודים. יצירות של סופרים יהודים החלו להתפרסם בכתבי העת, וזכו לביקורות בכתבי העת של האליטות הספרותיות ברומניה.

היהודים לקחו חלק בפריחתה של הספרות הרומנית בין שתי מלחמות העולם ובלטו בספרות, בשירה במחזאות, ובביקורת הספרות. במקביל, בתקופה זו זכו גם ספרות היידיש והעברית לפריחה ברומניה, והיהודים תפסו מקום חשוב גם בחיי המוזיקה, התאטרון והציור.