למדנות יהודית

חיי הרוח והתרבות של יהודי רומניה לפני מלחמת העולם הראשונה משקפים במידה רבה את האופי הבלתי יציב של הארגון הקהילתי, ורק פלא הדבר כי למרות זאת ניתן לציין שורת הישגים בתחום זה.

כבר במאה ה-16 היתה ברומניה יצירה דתית בשפה העברית. מאז המאה ה-17 התפרסמו בעברית חיבורים שונים. כמה מהמחברים הגיעו מפולין משם הגיעו בתחילה גם הרבנים והמורים. בתקופה מאוחרת יותר התפרסמו חיבורים של ילידי המקום שראו אור בלמברג, באמסטרדם ובוונציה. במרוצת הזמן קמו ברומניה שני מרכזים ללימודי יהדות - ביאשי ובבוקרשט, וספרים בנושאי הלכה, קבלה, חסידות וחקר ההיסטוריה היהודית ראו אור ביאשי, ובהוצאות ספרים ידועות בלמברג ובווינה. באמצע המאה ה-19 החלו להופיע ברומניה חיבורים לא דתיים של סופרי ההשכלה בשפה העברית. יצאו לאור גם ספרי שירה ביידיש ובעברית.

לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה -20, נוצרה שכבה של משכילים שרכשה את השפה הרומנית ואת תרבותה. יוצרים אלה מילאו תפקיד חשוב בבלשנות, בפולקלור ובספרות הרומנית. כמה מהמשכילים היהודים החלו לעסוק בחקר תולדות יהודי רומניה, בהיסטוריוגרפיה היהודית ובלימודי היהדות. משוררים וסופרים יהודים שכתבו בשפה הרומנית, תיארו בכתביהם את חיי היהודים וסביבתם. כך נוצר בהדרגה זרם בתנועת התחייה של יהודי רומניה, ששפתו היתה רומנית, והוא הטביעה את חותמו על המנהיגות הרוחנית של ציוני רומניה. בתוך זמן קצר הפכה השפה הרומנית לשפתו של הזרם הלאומי היהודי והקשר בינו לבין התרבות היהודית הדתית והחילונית - נותק..

חוקרים בתחום ההיסטוריוגרפיה היהודית ולימודי היהדות:
משה שוורצפלד, זלמן סלומון שכטר, משה גסטר, היינריך טיקטין (Tiktin), לזר שאיניאנו, ומשה רונטי רומאן.