קהילות יהודיות: בעיירות, בכפרים ובערים
ההגירה היהודית לרומניה מאמצע המאה ה-18 עד אמצע המאה ה-19 נבעה בין היתר מההתפתחות הכלכלית של הנסיכויות והמודרניזציה. עלייה בייצור החקלאי הובילה לפיתוח במסחר ברמה הלאומית והבינלאומית, ולפיתוח עיירות שתושביהן התמקדו במסחר, בעיקר במולדובה, אזור גיאוגרפי קשה בעל אופי הררי. בוולאכיה, מספר העיירות היה קטן בהרבה משתי סיבות: ולאכיה בנויה בעיקר על שטח מישורי המאפשר ניצול לחקלאות. במרכז המישורים הללו נוצרו הערים הגדולות ובראשן עיר הבירה בוקרשט - שהפכה למרכז העירוני הגדול ביותר בדרום מזרח אירופה אחרי איסטנבול. בוולאכיה לא הוקמו עיירות חדשות היו עשויות למשוך את האוכלוסייה היהודית.
במולדובה לעומת זאת, מספר העיירות גדל בהתמדה, ומ-23 בשנת 1774, הגיע מספרן ב- 1845 ל-72. חלקן היו ממוקמות על רכס הרי הקרפטים, קרובות לנתיבי תחבורה בין מולדובה לטרנסילבניה, וככל שהמיקום היה מרוחק יותר, גדלה חשיבותן כעורק המחבר בין המערב למזרח. במקביל, התפתח במולדובה המסחר הפנימי שפיתח את הכלכלה, והישובים שהתבססו קיבלו הרשאה מהנסיך, והפכו לאזורים עירוניים הפתוחים ליהודים.
לתושבים היהודים החדשים במולדובה היה תפקיד חשוב בבניית העיירות. הם הגיעו לעיירות חדשות או לישובים כפריים שהחלו לפתח אופי עירוני. ברוב המקרים חיו היהודים ופעלו לצד התושבים האחרים, אולם היו גם עיירות שהוקמו אך ורק על ידי יהודים. יהודים התיישבו גם בערים שנבנו מחדש. דוגמה לכך היא סוצ'אבה, עיר הבירה לשעבר של מולדובה שאיבדה מחשיבותה לאחר שעיר הבירה עברה ליאשי, וכדי לשקמה הוזמנו אליה בתחילת המאה ה-17 יהודים וארמנים. מצב דומה היה בטרגו פרומוס, יישוב חקלאי שמצבו התדרדר, ולא היו בו מספיק תושבים.
היהודים במולדובה ובוולאכיה התרכזו בעיירות ובערים בעיקר בשל האיסור שחל עליהם להתיישב באזורים כפריים. הצו המפורש ביותר בהקשר זה ניתן על ידי שליט מולדובה קונסטנטין מאברוקורדט (Mavrocordat) ב-1782: "אנו מחליטים בזאת כי היהודים בארץ זו יכולים לשבת בעיירות, כפי שהם מתיישבים… אך בקרב הכפרים בארץ, אין להם אישור לגור או לעשות קניות". איסור זה לא כובד במלואו, ולא אחת נעשו ההפרות בשיתוף פעולה של בעלי האחוזות והנסיכים.
היהודים שהתיישבו באזורים הכפריים, פעלו בעיקר בפונדקאים (Carciumari), והיו ביניהם גם בעלי מקצועות אחרים. בתעודות מסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 מוזכרים יהודים שחיו באזורים כפריים, ובמפקד האוכלוסיה שנערך במולדובה ב-1821 נרשמו 1009 ראשי משפחות יהודיות באזורים אלה. רובם הגדול, 206 משפחות, התגוררו במחוז סוצ'אבה, בדורוחוי התגוררו 155 משפחות, בבוטושאני 108, ברומאן 93, ביאשי 71, בחרלאו 70, בוסלוי 66, בנאמץ 64 ובהרצה 63.
גם היהודים שהתיישבו בערים ובעיירות, לא תמיד הגיעו באמצעות "הזמנות" רשמיות. רבים הגיעו דרך מעברי גבול בנסיבות לא חוקיות, באמצעות מתן שוחד לנציגי הממשל שהעלימו עין. הם עשו זאת מפני שהיהודים היו נחוצים ושיחקו תפקיד חשוב בתהליך המודרניזציה.
בתחילת המאה ה-18 ידעה מולדובה תהליך מואץ של עיור, מספר גדול של עיירות וערים, כמו בוטושאני, באקאו, גאלאץ, ורומאן זכו לפיתוח, והאוכלוסיה היהודית בהן הלכה וגדלה. ביאשי, בירת מולדובה, היה במחצית הראשונה של המאה ה-19 הריכוז הגדול ביותר של יהודים. תהליך דומה התרחש בוולאכיה, אולם בקנה מידה קטן יותר. באשר לאוכלוסיה היהודית, מלבד העדה הספרדית העתיקה והמבוססת בוולאכיה, היתה גם הגירה יהודית ממולדובה. היהודים הגיעו ברובם הגדול למרכז הכלכלי של בוקרשט שהציע הזדמנויות פרנסה רבות, ומשך אליו מהגרים מארצות רבות.
