דיוקן המשפחה
דיוקן יהודי רומניה, כפי שהוא משתקף מצילומי הנשים, הגברים והילדים המוצגים בפרק זה, מתאר את האופן שבו ביקשו בני הקהילות השונות להגדיר את זהותם באמצעות הלבוש, והאופן שבו תיעדו את עצמם, בסטודיו, בבית ומחוצה לו. צילומים אלה משקפים את המתח בין היבדלות להיטמעות בחברה, כמו גם את מעמדם החברתי כלכלי של הקהילות השונות.
החל מאמצע המאה ה-19, תקופה שבה הפך הצילום לאופן של תיעוד וקומוניקציה, החל ברומניה המאבק לאמנציפציה, והיהודים תעדו את עצמם באמצעות הצילום. לפיכך, מהצילומים שהגיעו אלינו משתקפת דמותם של היהודים, שברובם הגדול ביקשו להשתלב בחברה והקפידו על חזות דומה, ולעיתים אף זהה לזו של בני המקום בערים, בעיירות ובכפרים בהם התגוררו. מאידך, צילומים אחרים, מעטים יחסים, המציגים את החרדים והחסידים, ביטאו רצון להיבדל ולסמן את עצמם, בין היתר באמצעות לבוש מיוחד.
יהודי רומניה שברובם הגדול אימצו את הלבוש המודרני כביטוי להזדהות ולרצון להשתלב בחברה, בחרו לעיתים אף להצטלם בלבוש רומני עממי בדומה לאליזאבטה (1843- 1916) המלכה הראשונה של רומניה. אליזאבטה היתה גם הראשונה שאימצה את הלבוש העממי כביטוי להזדהות לאומית. עד לאותה עת, נחשב הלבוש העממי ללבוש פשוט של איכרים, ובנות האצולה ברומניה העדיפו ללבוש בגדים שיבואו מאירופה.
הצילומים המוצגים בפרק זה, לקוחים ברובם הגדול מאוספים פרטיים שתיעדנו במסגרת עבודת האיסוף עבור המוזיאון הווירטואלי. צילומים אלה מייצגים משפחות שהצליחו לשמור את האוספים שברשותם, ומספרים את סיפור הקהילה גם עבור אלה שלא שרדו, או שלא הצליחו לעשות כן. במדור העוסק באוספים, אנו מציגים לצד אוספים של מוסדות ואספנים גם אוספים של משפחות, כאשר כל משפחה מתעדת את קורותיה באמצעות צילומים ומסמכים שנשמרו, ויוצרת את הכרוניקה הפרטית שלה. אוספים אלה משקפים את ריבוי הזהויות של הקהילות השונות, ומאפשרים להרכיב תמונה מורכבת יותר של יהודי רומניה.
הצילומים כוללים צילומי סטודיו וצילומים המציגים את בני המשפחה בבית ומחוצה לו, והם מתעדים אירועים חשובים בחיי המשפחה. חלקם הודפסו כגלויות ובאמצעותן נשמר הקשר עם משפחה וחברים מהם נאלצו להיפרד בשל הגירה או מסיבות אחרות.
הצילומים, הגלויות והטקסטים הכתובים עליהם, מספרים על הגברים, הנשים והילדים המתועדים בהם, ועל האירועים המונצחים בהם, ומהווים תיעוד שלא נשמר בדרך אחרת. כאשר צולמו הם הוו צורה של קומוניקציה, וכיום הם מייצגים באופן סימבולי גם את אלה שלא הונצחו בהם. הם מתעדים את קורות המשפחה והקהילה, ויחד הופכים להיות חלק מהרקמה הקרויה זיכרון קולקטיבי.
