זכויות והגבלות בימי הנסיכויות

במאה ה-14, כאשר נוסדו נסיכויות ואלאכיה ומולדביה, האוכלוסיה בהן היתה דלילה, ומספר הסוחרים ובעלי המלאכה היה קטן. שליטי שתי הנסיכויות היו מוכנים להעניק לבעלי מקצועות אלה זכויות יתר, כדי שיבואו להשתקע ולפעול בהן. בין הנענים היה מספר רב של יהודים. באותה תקופה היו רדיפות יהודים בכל רחבי מרכז אירופה, ויהודים רבים שעזבו את גרמניה, אוסטריה והונגריה, מצאו מקלט במולדובה ובוואלאכיה. הם שוחררו ממיסים, הורשו לבנות בתי כנסת, והקימו בעיירות מרכזי מסחר, פונדקים, טחנות קמח ובתי מלאכה.
בוואלאכיה מצאו מקלט יהודים מהונגריה, שגורשו ממנה ב-1367. הוויוד דן, שליט ואלאכיה בשנים 1384- 1386, היה הנסיך הראשון עליו ידוע כי העניק זכויות יתר ליהודים. בעקבות כך התיישבו בוואלאכיה יהודים ספרדים שבאו מהדרום מחצי האי הבלקני, וממערב מהונגריה. היו מהם שתפסו עמדות חשובות בחצרות הנסיכים, ומילאו תפקידים דיפלומטיים מטעמם.
למולדובה הגיעו היהודים הראשונים מפולין השכנה. רוב שנות קיומה היתה נסיכות מולדובה נתונה לשלטון זר.מ-1387 נשלטה מולדובה על ידי פולין, ומ-1453 על ידי האימפריה העותמנית. אמנם היו גם נסיכים שהטילו גזרות על היהודים, כמו למשל, אלכסנדר לופושניאנו בתקופת שלטונו הראשונה בשנים 1552- 1556, אולם בסך הכל מצבם היה טוב. על כך מעידה העובדה, שכאשר סופחו בוקובינה לאוסטריה (1774), ובסרביה לרוסיה ב- 1812 ((השם בסרביה הוא השם שנתנה האימפריה הרוסית למזרח נסיכות מולדובה שהעבירה לה האימפריה העות'מאנית אחרי המלחמה בין שתי המעצמות שהסתיימה ב-1812), העדיפו רבים מיהודי חבלים אלה לברוח למולדובה, ששליטיה גילו כלפיהם יחס טוב יותר.
בטרנסילבניה בימי הביניים המאוחרים שבהן היתה הנסיכות תחת שלטון בית המלוכה ההונגרי ((voivodat חלו על יהודיה התקנות של הממלכה ההונגרית. עד המאה ה-14 יהודים רק עברו בה או שנקלעו אליה בעקבות עיסוקם במסחר. מידע על יהודים נעשה מפורט יותר החל מהמאה ה-14 לאחר שערי טרנסילבניה החלו להדק את קשריהן הכלכליים והמסחריים עם יהודים מפולין, מוולאכיה מהונגריה ומהקיסרות העותמנית. בנוסף, יש מקורות המעידים כי יהודים ישבו דרך קבע בערי הנסיכות בתקופה שבין המאה-14 וה-16. על נוכחותם של יהודים בטרנסילבניה ועל מעמדם במחצית השנייה של המאה ה-16 יש עדויות רבות. ב-1623 הזמין גבריאל בתלן סוחרים יהודים מהאימפריה העותמנית לפתח את המסחר בטרנסילבניה, והעניק להם כתב זכויות שקבע למעשה את מעמד היהודים בה במשך קרוב למאתיים השנים הבאות. הובטח בו כי יהודים ייהנו מחופש התנועה, המגורים המסחר והדת.