העליה בתקופת השלטון הקומוניסטי

רומניה היתה בין המדינות הראשונות שהכירו במדינת ישראל עם הקמתה, וכוננה עמה יחסים דיפלומטיים עוד ביוני 1948. ישראל מצידה, העמידה את שאלת העליה במרכז היחסים בין שתי המדינות. זמן קצר אחרי הכרזת המדינה, יצרו פקידים בכירים קשר עם שרת החוץ אנה פאוקר שהבטיחה לפעול לאישור העליה מרומניה.

ערב גל העליה הגדול של 1951-1950 נקטה המפלגה הקומוניסטית עמדה כפולה: מצד אחד הוחלט לאפשר הגירה, ומצד שני הופעלה מערכת תעמולה נגד ההגירה אשר נחשבה להצבעת אי אמון בשלטון הקומוניסטי ודוגמה רעה לתושבים.

ב-1950, בעקבות ההחלטה לאפשר עליה, הסתערו היהודים בהמוניהם על תחנות המשטרה כדי לקבל את טפסי הבקשות להגירה. המפלגה הקומוניסטית שהופתעה ממבול הבקשות, החריפה את התעמולה נגד העליה, ואנשי הסקוריטטה השתמשו באמצעים של טרור והסתה נגד מנהיגים ציוניים ופעילי עליה. בקיץ 1950 נעצרו כמאה פעילים, הובאו למשפט וקיבלו עונשים כבדים. ביולי 1950 הוטלו מגבלות על הרכוש שיכולים המהגרים לקחת איתם, ולפיכך נאסרה הוצאתם של רהיטים, שטיחים, מכוניות, יצירות אמנות, ותכשיטים - מלבד טבעת נישואין אחת, שעון וחפצי פולחן דתי אישיים. למהגרים הותר לקחת ציוד אישי, בין 40 ל-70 קילוגרמים לנפש.

אלא שלמרות ההגבלות, ההפחדה ופעילות הסקוריטטה, ישראל והארגונים היהודים הצליחו מפעם לפעם לשכנע את השלטונות לאפשר ליהודים לעלות. האישור ניתן תמורת תשלום בצורות שונות: העדפות סחר, טכנולוגיות תעשייתיות וחקלאיות, ולבסוף תשלום ישיר תמורת כל עולה. בדרך זו עלו עד סוף 1951 כ-120 אלף יהודים.

ב-1952 נקטו השלטונות בצעד כלכלי קיצוני והחלפת שטרות הכסף. צעד זה פגע קשות ביהודים שהתכוננו לעליה, אלה שמכרו את רכושם כדי לעלות נשארו ללא רכוש וללא כסף, ואלה שביקשו למכור התקשו למצוא קונים. באותה שנה הופסקה העליה, ומי שהגישו בקשות לעליה "נתקעו" ברומניה, ונדחקו לשולי החברה על ידי פיטורים, ושיבוץ לעבודות שלא תאמו את כישוריהם. העלייה התחדשה ב-1959, לאחר שהשלטונות קבעו את המחיר: תמורת כל עולה נדרש תשלום בסכום בסיסי של חמישים דולר, ועבור בעלי השכלה גבוהה היו תוספות. עד 1966 עלו לארץ כ-106 אלף יהודים.

בשנים 1965- 1989, בהן שלט ברומניה ניקולאה צ'אושסקו, הוא מיסד את הסחר ביהודים וביקש לעשות זאת בסתר כדי לא לפגוע בתדמית ארצו ובתדמיתו שלו עצמו. משום כך התעקשו הרומנים לקבל תשלום עבור כל עולה במזומן: אקדמאי "עלה" שלושת אלפים דולרים, סטודנט אלף שבע מאות, ופועל שש מאות. ככל שהחריף המשבר הכלכלי ברומניה, העלו הרומנים את "מחיר" היהודים, ובכל פעם שהרומנים לא עמדו בהסכם, איימה ממשלת ישראל כי תפרסם את הסחר ביהודים. מכירת היהודים הכניסה לרומניה מאות מיליוני דולרים, חלקם נעלמו בבנקים בשווייץ.