העליה ה"בלתי לגאלית" בשנים 1939-1944

בסוף שנות השלושים החמיר מצבם של יהודי אירופה, וככל שהתחזקה אווירת המלחמה, ביקשו יותר יהודים להימלט ממנה. דווקא בשעה זו היו שערי כל המדינות נעולים בפניהם. ועידת אוויאן, שכונסה ב-1938 במטרה לפתור את בעיית הפליטים היהודים, לא העלתה שום פתרון למצוקתם. יתרה מזו, גם שערי ארץ ישראל, הבית הלאומי המובטח בכתב המנדט, ננעלו בפני הפליטים, כאשר בריטניה, במסגרת המאמצים להבטיח לעצמה את תמיכת הערבים במלחמה ההולכת וקרבה, הודיעה על נסיגתה מתוכנית החלוקה, המשיכה בהגבלות על מכסות העליה, וב-1939 פרסמה את "הספר הלבן" ובו תקנות שהגבילו את מכסות העליה לסך של 75 אלף איש למשך חמש שנים.

לראשונה בתולדות הנדודים של העם היהודי, העולם התחלק לארצות שמהן מגרשים את היהודים, ולארצות שלתוכן לא נותנים להם להיכנס. בשלב הזה החלה הנהלת הסוכנות לתמוך ב"העפלה", או כפי שכונתה בידי השלטונות, העליה הבלתי לגאלית.

בימי המלחמה, היו נמלי קונסטנצה, בראילה וסולינה כמעט השער היחידי לבריחה מאירופה שנשאר פתוח בפני היהודים. עד אפריל 1942 התקיים בבוקרשט באופן חוקי המשרד הארץ ישראלי, והעפלה מרומניה נמשכה בעידוד השלטונות.

בתקופה שבין מרץ 1941 וסתיו 1942 נאסרה ההגירה, משום ששליט רומניה, יון אנטונסקו, התכונן על פי סיכום עם גרמניה הנאצית, לשלוח את כל יהודי "הרגאט" להשמדה בפולין. רק לאחר ששינה את דעתו בלחץ מנהיגי הקהילה, אנשי רוח והכנסייה, הותרה שוב העליה. בחורף 1942 אימץ הממשל הרומני את ההגירה כפיתרון לבעיית היהודים, הסכים להגירתם של כשבעים אלף יהודים, ודרש כסף רב תמורת הרשות לצאת. לתוכנית לא היה כל סיכוי להצליח, כיוון שמעבר היהודים היה תלוי ברצונם הטוב של הגרמנים ששלטו בדרך היבשה לקושטא ובים השחור. יתרה מזאת, אדולף אייכמן עשה הכול כדי לסכל את התוכנית, ושתי אוניות מעפילים אכן טובעו: "סטרומה" שטובעה בדצמבר 1942 על 769 העולים שעל סיפונה, ו"מפקורה" שטובעה באוגוסט 1944, ועליה 320 עולים. מרומניה עצמה עלו בימי המלחמה לא יותר מחמשת אלפים יהודים.

התנועה הציונית ברומניה, בהנהגת אברהם לייב זיסו, המשיכה לפעול - ובעקבות החלטה סודית של ממשלת בריטניה שלפיה תותר הכניסה לארץ ישראל לכל יהודי שיגיע מטורקיה, פעלו מנהיגיה בראשותו של אברהם לייב זיסו כדי לשכנע את אנשי ממשלתו הפשיסטית של יון אנטונסקו לאפשר ליהודים לצאת.
לקראת סוף המלחמה אישרה הממשלה הרומנית לסוכנות היהודית לפתוח מחדש את המשרד הארץ ישראלי. אנטונסקו עצמו אישר את פתיחת המשרד ב-9 ביוני, ובמכתב הסיכום נקבו בשמן ארבע ספינות שיורשו להפליג תחת דגל זר מרומניה, ואשר יישאו על סיפונן יתומים מטרנסניסטריה, ופליטים יהודים ממדינות אחרות. המשרד קיבל רשות להנפיק תעודות זהות לפליטים מפולין, הונגריה וסלובקיה, ובדרך זו רבים ניצלו מהסגרה לידי הגרמנים. בשנות המלחמה יצאו מנמלי רומניה למעלה מ-13 אלף פליטים בשלושים ואחת אוניות.